בדיקה עצמית של הפות

בדומה לבדיקה עצמית של השדיים והעור העשויה לגלות שינויים, אני ממליצה על בדיקה עצמית תקופתית של הפות. בדיקה כזו עשויה לעזור לך לגלות שינויים באיזור הפות הדורשים התייחסות רפואית. במילים אחרות, מחלות מסויימות עשויות להתבטא בשינוי במראה העור בלבד, ללא כל תסמינים אחרים. לעיתים רחוקות תהיה המשמעות של שינויים כאלה התפתחות של סרטן בעור הפות. במקרה זה, יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם, היות ולטיפול בשלב זה סיכויי הצלחה גבוהים יותר. במקרה ששמת לב לשינויים חיצוניים בעור הפות או לתסמינים מציקים שאינם חולפים, עליך להגיע לבדיקה רפואית. תסמינים אלה יכולים לכלול גרד, דימום, צריבה או אי נוחות.

כיצד מבצעים בדיקה עצמית של הפות?

1. רחצי את ידיך היטב לפני תחילת הבדיקה.

2. שבי או שכבי בתנוחה נוחה. תזדקקי לתאורה טובה ולמראת יד.

   לעיתים מראה מגדילה תהיה יעילה יותר. היות ותנוחה נוחה הכרחית לצורך ביצוע הבדיקה, הקדישי זמן למציאת התנוחה המיטבית עבורך- זו יכולה להיות בשכיבה על הגב כשאת נתמכת בכריות, ישיבה, כריעה, או עמידה על הברכיים. בתנוחה הנכונה עבורך, תוכלי לראות את אזור הפות ופי הטבעת ואת העור שבינהם. הקפידי לא לאמץ את גופך בתנוחה לא נוחה.

3. בהתחלה, הביטי ולימדי.

   מראה הפות עשוי להיות שונה ממה שציפית לו, ואין מדובר במצב לא תקין. העזרי בתרשים המצורף לזהות את חלקי הפות.

4. הפרידי בעדינות באמצעות אצבעותיך את השפתיים הגדולות.

   חפשי אודם, נפיחות, כתמים כהים או בהירים, שלפוחיות, או בליטות.

5. הפרידי בעדינות את השפתים הפנימיות.

   אלה קרויות השפתיים הקטנות. התבונני וחפשי שינויים כפי שפורטו לעיל. הפרדת השפתיים הקטנות מאפשרת לך לראות את פתח הנרתיק.

6. משכי בעדינות כלפי מעלה את העור המכסה את הדגדגן.

   התבונני בדגדגן וחפשי שינויים דומים.

7. לסיום, התבונני באזור העור שמחוץ לפתח הפות, באזור פי הטבעת ובקפלי העור שבין השפתיים הגדולות לבין הירכיים.

מבנה הפות התקין

נשים רבות חשות מבוכה בזמן שהן מדברות על איברי המין שלהן. היכרות עם איבר המין הנשי עשויה לעזור לך להפטר מתחושת המיסתורין ו/או המבוכה הנוגעת לאיבר זה. היכרות עם שמותיהם של חלקי הפות והנרתיק חשובה בכדי ליצור שפה אחידה, בה תוכלי לדבר עם נשים אחרות ועם הרופאים המטפלים, ולתאר את חוויותיך, הנעימות והלא נעימות.

בשל חוסר בהירות הקיים לעיתים לגבי מבנה איבר המין הנשי, נגדיר את חלקיו החיצוניים:

"פות" הינו הביטוי בעברית המתאר את איבר המין החיצוני של האישה, אותו אפשר לראות בהסתכלות חיצונית. לפות קוראים גם וולווה (vulva) באנגלית או עריה בעברית.

הנרתיק הינו הצינור המחבר בין הפות לבין הרחם. הוא נקרא וגינה (Vagina) באנגלית, או "לדן". בקצה הנרתיק נמצא צוואר הרחם, המאפשר מעבר של זרע מן הנרתיק לכוון הרחם ודם מן הרחם אל הנרתיק. יש לזכור כי פתח צוואר הרחם הינו זעיר, ולכן אינו מאפשר מעבר חופשי של חפצים גדולים יותר אל הרחם.

הפות תחומה בחלקה הקדמי ע"י כֵּף הָעֶרְוָוה (mons pubis) שהינה "כרית" של רקמה המכילה ברובה שומן. חלק זה מכוסה בשיער הערווה. משני צידיה נמצאות הירכיים, ובחלקה האחורי נמצא חיץ הנקבים, הפרינאום (perineum), האזור המפריד בין הפות לבין פי הטבעת.

הפות מורכבת משני זוגות שפתיים: השפתיים הגדולות (outer labia) המכוסות באופן טבעי בשיער ומגינות על החלקים הנמצאים פנימה להן, השפתיים הקטנות (inner labia) העשויות מרקמה רירית עדינה הדומה לרירית חלל הפה (מוקוזה), הדגדגן (Clitoris), המכוסה בחלקו העליון על ידי רקמה עורית הנוצרת ממפגש השפתיים (clitoral hood), ופתח הנרתיק. הרקמה הרירית המצויה בהיקפו של פתח הנרתיק מכונה "מבוא העריה" (vestibule "פרוזדור" בעברית).

מה נחשב תקין?

אל תתביישי! נשים רבות לומדות להכיר את גופן על ידי התבוננות בפות באמצעות מראה. זה יכול לעשות בכריעה, עמידה, או ישיבה תוך הרמת רגליך.

ההתבוננות בפות מאפשרת הכרות עם חלקיה השונים:

כף הערווה הינה כאמור "כרית" של רקמה המכילה ברובה שומן. חלק זה מכוסה בשיער הערווה.

השפתיים הגדולות הינם שני קפלי עור המכילים רקמת שומן ומכוסים אף הם בשיער לאחר ההתבגרות המינית. השפתיים הגדולות מגינות על שאר חלקי הפות ומכסות אותם. הן עשויות להיות קטנות או גדולות, קצרות או ארוכות ואפילו בגודל שונה זה מזה (בדומה לרקמת השדיים). כל המצבים הללו נחשבים תקינים!
השפתיים הגדולות רגישות מבחינה מינית ומתנפחות מעט כאשר האשה מגורה מינית. בחלק מהנשים ניתן לראות הרחבה ובלט של ורידים- הדבר שכיח יחסית ודומה לתהליך המתרחש בורידי הגפיים. נשים עלולות לסבול מהרחבת ורידים בשפתיים הגדולות במהלך ההריון, והתופעה נעלמת בדרך כלל לאחר הלידה. עם חדלון הוסת (מנופאוזה) וירידת הורמון האסטרוגן, עוברות השפתיים תהליך של נוון ומאבדות מגודלן. כמו כן ישנה הפחתה בכמות שיער הערווה.

השפתיים הקטנות מצויות פנימה לשפתיים הגדולות. כדי לראותן צריך לפשק את השפתיים הגדולות. השפתיים הקטנות הינן קפלי רירית המתחילות מעל לדגדגן. הן מכוסות רקמה רירית הנקראת "מוקוזה" , ודומה לרירית הפה. צבעה משתנה מורוד לגוון חום, כתלות בצבע עורה של האשה, ועשוי להשתנות בשלבי חייה השונים של האשה או במהלך ההריון. רקמה זו חשופה משיער ועדינה יותר מרקמת העור של השפתיים הגדולות. גם רקמה זו רגישה לגרוי מיני ומתנפחת בזמן עוררות מינית. בנשים מסויימו השפתיים הקטנות בולטות אל מחוץ לשפתיים הגדולות, והן עשויות להיות חלקות או מקומטות. השפתיים הקטנות דקות יותר מן השפתיים הגדולות היות ואין בהן רקמת שומן. יתכן ותראי על גבי השפתיים הקטנות בלוטות חלב קטנות הנראות כנקודות צהובות. לעיתים ישנן בליטות רירית זעירות, המכונות "פפילות". כל אלה שינויים תקינים לחלוטין.

הדגדגן מצוי מתחת למפגש השפתיים הקטנות. הוא מכוסה על ידי "כובע" הדגדגן (Clitoral hood). הדגדן נראה כבליטה קטנה של רקמה, וגודלו משתנה מאישה לאישה. גם רגישתו שונה מאישה לאשה. הדגדגן דומה לפין הגברי והוא מתנפח ומזדקף בזמן גרוי מיני.

פתח השופכה מצוי מתחת לדגדגן. השופכה הינה הצינור המוליך את השתן משלפוחית השתן החוצה בעת ההשתנה.

הנרתיק הינו הצינור המחבר את הרחם אל הפות. אורכו של הנרתיק 8-12 ס"מ. בקצהו הפנימי ניתן למשש את צוואר הרחם.

קרום הבתולין איננו "קרום". מדובר ברקמה דקה המכסה באופן חלקי את פתח הנרתיק. בנשים שקיימו יחסי מין ובעיקר בנשים אשר ילדו, ניתן לזהות שרידים של קרום הבתולין סביב פתח הנרתיק.